———————————-
(חוויה, זיכרון, סיפור, געגוע)
ב-12 בחודש יוני 2020 שמואל בן בסט יהיה אוטוטו בן 72. כלומר, היה יכול להיות. דרכינו נחצו לפני ארבע שנים. אתה עצרת בצידי הדרך, אנחנו המשכנו כאן, בעולם הדחוס הזה בחיי היומיום והשגרה; עם הדבורים שממשיכות לזמזם, עם השרב והחמסינים, עם כוסות היין האדום, עם הפוליטיקה המיוזעת, עם הטיולים בארץ הטובה, עם הזיכרון ההולך ומתעמעם ועם החיים שכמעט ממשיכים כרגיל.
את שמואל הכרתי בעיקר בתור "אח של עמי". מכיון שהלך להדרכה, לא הגיע איתנו לחצבה ולא היה חלק ממש אינטגרלי מהגרעין. לאחר שהשתחרר ולמדתי מקצוע, עבדתי ב ביה"ח תל השומר וגרתי ברמת גן סמוך לבית החולים. לא זוכרת באיזו שנה אבל דרכינו נפגשו כששמואליק תרם כליה לאחיו הגדול. האח שחי באר"הב הגיע לארץ להשתלה ואשתו ובנו, שהיה בן 7(למיטב זיכרוני) התגוררו בדירתי במשך חודש ימים. זוכרת שכבר אז נראה לי המעשה הרואי ממש. מאז, כל מפגש שהיה לנו היה מפגש של שמחה ואהבה והרגשה שחלקנו משהו מאוד מיוחד. לא היו שיחות נפש אבל הייתה שמחה אמיתית, מין קרבה שנוצרת רק כשאתה מכיר בתקופה לא פשוטה. זה הזכרון שלי משמוליק, שמהווה אבן דרך בהיסטוריה הפרטית שלי.
באהבה, אירית אדלר-אילן. (יוני 2020)
שמואל
שמואל חיוך גדול על פניו
ושמחת חיים בכל פעם שפגשנו אותו,
אם זה היה בביתם תמיד עם כוס משקה וברכה
ואם הוא התארח היה שמח לשתות אתך תמיד
שמואל שאנחנו הכרנו היה מארח למופת.
ואורח שמוסיף לחבורה בשמחה שלו, בהתעניינות שגילה לסביבתו.
תמיד הרשים בעדינות שלו לסובבים אותו. בידע הרחב שלו בעולם החקלאות
וההתמחות בחקלאות ירוקה (תנשמות להדברה דבורים להפריה ועוד …)
המעורבות הרגשית בחיים הפוליטיים בלטה במפגשים איתו.
אהבנו אותו והוא ממש חסר לנו.
אתי ומולי גולני (יוני 2020)
ארבע שנים עברו מאז שאתה אישי ואבי ילדי לא נמצא אתנו. אנו ממשיכים קדימה, הגעגועים מלוים אותנו ומתחזקים בשבתות ובחגים.
אני נזכרת באהבה הגדולה שלך לאדמה ולגידולי השדה, ובאותו רעיון שהבשיל אצלך לנסות ולגדל אבטיח במושב חצבה, מקום מגורנו אז. הרעיון קרם עור וגידים וזרעי האבטיח נטמנו באדמה החולית מעבר לנחל ערבה (כמובן אחרי חיטוי במתיל ברומיד). הזרעים נבטו, פלסטיק עליון נפרש על הקשתות, נפתחו חלונות ושתילי האבטיח גדלו ולבלבו…דבורים נכנסו להאבקה ולאחר זמן מה, הפלא ופלא, אבטחים גדולים נראו.
אני נזכרת באבטיח הבשל הראשון שנקטף (קנוקנת יבשה ועורקים בולטים). איזו שמחה והתרגשות היו כאשר פתחת את האבטיח וראית את הצבע האדום הרענן. כמה התלהבת מהטעם המתוק כשעינייך קורנות, אמרת: גידול חדש נוסף לערבה.
תמי (יוני 2020)
שמואל יקר יקר….
הנה עוברות השנים והתחושה שאתה חסר רק מתחדדת. איפה אותם מפגשים שמחים עם יין וגבינות, שמחת המשפחות בארוחות הפסח, גאוות תמונות וספורי נכדים, בקורים מהנים בבתינו, טיולים לצפון ולכפר חיטים ואין ספור חוויות משותפות ומלאות בזכרונות טובים. כמה עצוב שברגע אכזר אחד "נעלמת למרחקים המוזרים".
שמואל יקר יקר, אתה ממש חסר.
אתי (יוני 2020)
שמואל
הכרתי את שמואל בן בסט, כשחזרתי לנהלל לנסות לגמור כיתה יב אחרי שסיימתי שלוש שנים בפנימית כפר גלים. כיוון שהייתי בעל ניסיון בחיי הפנימיה, מיד כשהכרתי את בני הפנימיה בנהלל, הייתה לי הרבה הערכה
לשמואל. שמואל היה מהמנהיגים הטבעיים, ולעומת המנהיגים מכפר גלים, שרבים מהם היו עם נטייה לפלילים ולאלימות, שמואל היה סלע איתן של שפיות וחיוביות. חיי הפנימיה לא פשוטים, והיו שם עוד הרבה בנים חזקים. החדר של שמואל היה כמטכ"ל עם הרמטכ"ל לעתיד שאול מופז, וברגר בעל הבלורית והדון ז'ואן מספר אחד, ואלוף הכדורסל של הפנימיה.
באחד הימים אבא ביקש ממני שאקרא לעשרה נערים מהפנימיה, להעביר לול קטן בידיים, עשרה מטר הצידה. זה לא היה לי נעים, או כמו שאומרים היום, זה לא בא לי טוב. עוד הייתי חדש, וזאת בקשה קצת מוזרה, מה גם שנראתה לי בלתי אפשרית. אבל אבא המשיך לבלבל לי את המוח. לבסוף נשברתי ופניתי לשמואל, חששתי שהוא יצחק מהבקשה שלי, מצד שני הרגשתי שהוא כבן כפר חיטים אולי יבין אותי,
שמואל אמר מיד ברוח טובה, שהערב בשמונה הוא יבוא עם קבוצת החזקים. ואכן, בשעה שמונה בערב, הגיעו עשרה נערים, היותר חזקים מהפנימיה, ששמואל קרא אותם לדגל.
אבא ואני הצטרפנו, תפסנו עמדות סביב הלול, אבל הלול לא התרומם. ואז שמואל בקול סמכותי הרעים: "אחת, שתיים, שלוש!" והלול התרומם וזז עשרה מטר הצידה. בינתיים אני פרשתי מהלימודים ועד סוף השנה לא נפגשנו הרבה. ואז, כמה שמחתי שראיתי שגם שמואל הצטרף לגרעין ערבה לחצבה.
גם בטירונות שמואל היה מהבולטים בגרעין, בזכות חוסנו הגופני והמנטלי, טוב ליבו וחיוכו הרחב. לקראת סיום הטירונות, הגיעה בקשה להוציא אחוזים לקורס מ"כים. כולם רצו להמשיך במסלול הרגיל. היו בגרעין ארבעה חיילים מכפר חיטים, כך שראוי היה שאחד מהם ימשיך לקורס. שמואל מיד התנדב. כשהגענו לגדוד חמישים, נפגשנו שוב עם שמואל כמ"כ. לבוש בבגדי אלף, מצוחצח ויפה. היה לי נעים להיפגש
איתו בשנית, וקיוויתי שהוא יהיה מ"כ שלי. אבל לא הסתייע, ועקבתי בהערכה על תפקודו במחלקה אחרת. לפעמים כמובן היה מרעים בקולו ועושה הצגה של קשוח. אני הייתי מחייך. הוא ידע לעשות הצגה טובה.
החיילים שלו אהבו אותו מאוד.
המשכנו לשמור על חברות שנים רבות והיינו נפגשים מפעם לפעם. כשהיה בצפון, היה בא לבקר, וגם בתערוכות החקלאיות כשהוא מסביר על דבורי הבמבוס שלו.
הידיעה על מותו הפתאומי הייתה מפתיעה וכואבת.
אזכור אותו עם החיוך הגדול והעיניים הטובות לתמיד.
עלי דרומי 5.6.2020
——————-
המפגש השני: יין ושמחת חיים
יום שישי 29 ביוני 2018
בתוכנית:לול כולל שלושה מקומות התכנסות בהם ניתן לנוחיותכם להצטרף, או לעזוב).
09:30-11:00 – נקודת התחלה: יקב דדה, בכרם מהר"ל
יקב דדה נוסד בשנת 2007 מתוך אהבה גדולה ליין. אך בעיקר מתוך אהבה גדולה והערכה רבה לייננית הראשונה ומנחילת המסורת – סבתא דדה. שהתפרנסה מייצור יין במרוקו כבר לפני 120 שנה. אחרי שקיבלה אישור מיוחד מהמלך לעסוק במלאכה עדינה ומורכבת זו. היא הנחילה את המסורת ואת רזי המקצוע גם לדורות הבאים אחריה...הערות: במקום יינתן הסבר וטעימות יין. מומלץ להביא משהו מהבית לארוחת בוקר. המיקום:" יקב דדה" ב-ווייז.
11:30-12:30 – יקב טוליפ, כפר תקווה ליד טבעון
בשנת 2003 הקימה משפחת יצחקי את יקב טוליפ, יקב בוטיק הנולד מתוך אהבה גדולה ליין ואהבה גדולה לאנשים. היקב, המשלב ייצור יינות איכות לצד תרומה לקהילה, ממוקם על צלע הר בכפר תקווה, יישוב קטן ופסטורלי לאוכלוסייה עם צרכים מיוחדים, אשר שם לעצמו מטרה לאפשר לאותם חברי קהילה, להתפתח ולממש את יכולתם...הערות: חוויית ביקור ייחודית כוללת טעימות וכבוד. כל משתתף נדרש לשלם 20 ₪. המיקום: " יקב טוליפ" ב-ווייז.
13:30-15:00 – המועדון. כפר חיטים
דיבורים, חיבוקים, זיכרונות. ולא לשכוח להביא ארוחת צהריים. כמו פעם…
—————
אנא הפיצו לחברות ולחברים את דבר המפגש. ניתן לשלוח את הלינק הזה לכתובת באתר: https://bit.ly/2KVJX2h
שאלות: עמי מייל: abenba@gmail.com טלפון: 054-2121484
—————–
מטיילים אתך, זוכרים אותך 