על שמואל.
מפגשים, אירועים, סיפורים, חוויות, זכרונות.. כאן.
—————
פרקי נהלל:
דני קינן: מספר מילים לחבר כיתתי שמוליק בן בסט ז"ל במלאת שנה למותו .
שמי דני קינן (קויבסקי דאז) הכרתי לראשונה את שמוליק כשהיינו בני 14 בנהלל. במושגים של היום הייתי עולה חדש מפולין 5 שנים בארץ מנהריה כמו עוד ילדים עולים כמו שאול מופז מאילת 3 שנים בארץ מפרס, והיו גם צברים ביניהם שמוליק מכפר חיטים.
שמוליק היה ילד צנוע ומעט ביישן, לא היה בפרונט אבל היה איש צוות לכל משימה, חיוכו המיוחד גרם לכולם לאהוב אותו. 4 שנים בפנימייה זה לא רק חבר לכיתה , זה אח.
עברו שנים וכולם התפזרו והתפתחו בכיוונים שונים, כשהיינו בני 50 ,שמוליק לקח על עצמו, לארגן את כנס מחזור מ"א הראשון, 32 שנה לאחר סיום בית הספר. הכנס היה מדהים, ולשמוליק הצנוע, היה קשה לקבל את שלל המחמאות עבור עבודתו המוצלחת. מאז עברו 20 שנה ושמוליק היה הדבק ששמר על הקשר שלנו, ודאג שניפגש לפחות פעם בשנתיים. בשנים האחרונות ביקש ממני שאחליף אותו כי יש לו עיניינים משמחים על הראש , לחתן 2 ילדים ולעבור דירה. אבל היה בקשר קבוע ,תמיד היינו מתייעצים לפני כל מפגש. לא היה שבוע ,שלא דיברנו על הכל, על החיים ועל פוליטיקה, לאחרונה ממש דאג לשלומי, כי אושפזתי מספר פעמים על עיניני לב וכליות.
הכנס האחרו לפני שנה שתיכננו יחד , היה שייט לקפריסין, אמרתי לו שהכל סגור מול חברת השייט ,רק שידאג ,שהחברים ירשמו וישלמו.. (אני מדריך טיולים בפולין).
כשבוע לפני השייט כשכבר כולם נרשמו ושילמו ובראשם שמוליק ותמי, חזרתי לארץ, וברגע שרציתי לדבר עם שמוליק קפצה הודעת ווטס אפ: "מצטערים להודיע ששמוליק בן בסט מת". חשבתי שזו בדיחה ממש לא מוצלחת, למרות שהייתי בהלוייה שפשפתי את עייני ,שזה לצערי העמוק, דבר אמיתי.
החלטנו לקיים את השייט שכמובן הוקדש לזכרו, קיימנו מפגש מיוחד לזכרו ומיכאל וייס אף הכין מצגת. שמוליק מאד חסר לנו אבל נמשיך את פועלו למרות שנדם לנו כך ,לפתע….
מטיילים אתך, זוכרים אותך 
וואו.
מרגש.
כל הכבוד.מגיע לו.
בהזדמנות אשב לכתוב .
האם יש פה גם מקום בו אתם אוספים כתבים לזכרו?
אביאל טוקר
ביובי דרום.
אהבתיאהבתי
תודה אביאל. את יכול להעלות זאת כאן בתגובות.
אהבתיאהבתי
תודה רבה לנילי ולגבי ולכל מי שטרח והכין, תודה רבה לכל מי שהיה לו מספיק חשוב להגיע, גם ביום שישי.
תודה גדולה ומיוחדת לעמי שבדרכו המיוחדת טווה את הקורים, התקשר, הזכיר תכנן ובנה לכולנו יום מהנה ומרגש.
אין לי ספק שככה אבא היה מתכנן את המפגשים לזכרו- מסלול יפה, חברה טובה ולסיום כמובן (ואיך אפשר בלי?!) ארוחה טעימה עם המתוקים (שכל כל אהב) בסיום.
נהנתי מאוד לשמוע את הסיפורים הקטנים, לראות את הערכה וההתרגשות גם של אלו שבחרו לא לספר (אולי במפגש הבא?!)
אהבתיLiked by 1 person
תודה יאיר
אהבתיLiked by 1 person
שמואל, כמה התגעגענו…. עמי, נופי חיטים וחדוות המפגש חיבקו כל כך יפה את אותם געגועים. היה נפלא . להתראות במפגש הבא.
אהבתיLiked by 1 person
ההתרגשות עדיין עמוקה ומציפה כל פינה בלב, בדברים שנאמרו, ואלה שלא נאמרו אבל התבטאו במבטים, בנגינה השמיימית, בחיבוק ובחיבור בין כל הנוכחים, ובעיקר בנוכחות המחייכת של שמואל בנוף הילדות ובמועדון, האולם הישן שהיה מרכז העולם שלנו. מחכה לפגישה הבאה ומחבקת אתכם משפחת בן בסט שמעיניכם משתקף משהו משמואל.
אהבתיאהבתי
אחרי ההתפכחות משכרון מפגש החברים לזכרו של שמואל, אישי, עולות לפני תמונות. תמונות מנקודת ההתחלה, חניון יער לביא,
והמפגש עם חברים מתחנות וממעגלים שונים בחייו של שמואל. תמונות שטבולות בנופי ילדות של קרני חיטין ומסגד חיטין
שברקע סיפורים על קרבות ומלחמות, על ניצחון ועל נטישה מעבר רחוק, על נוף וצמחיה מקומית.
תמונת מועדון החברים ושולחן עמוס מטעמי המטבח הבולגרי והטברייני, ששמואל כל כך אהב, ובטח לא היה מפסיק להלל ולשבח
את העושות במלאכה, וכמובן מרים על הדרך עוד כוסית של יין וקורא 'לחיים'.
תמונה של חברים במועדון מספרים סיפורים מהעבר ה'נהללי' ומנחל ים, שלא הכרתי אבל לא הופתעתי לשמוע.
סיפור מהעבר הלא רחוק, על טיול חברים מנהלל לראות את יופייה של אדמונית החורש, שפורחת בתזמון מדויק באביב.
תמונת הנגינה המופלאה במפוחית של דרור, שהרטיטה כל לב מהיושבים במועדון.
כל החוויה המרגשת והמעצימה של ילדי ושלי, היא בזכותכם, אלו שהגיעו, שהיו, שדברו, שהקשיבו ושחלקו איתנו את המקום המיוחד שהיה לשמואל בחייהם. בפרט אני מודה לשרה ונילי שסייעו במלאכה ולגבי על ההדרכה היפה והמאירה.
ואחרון, לעמי, האח, שהגה את הרעיון, בנה וקשר את כל הקצוות שהביא לכך שהטיול יצא לדרך, ויהיה התחלה של מעין מסורת זיכרון לשמואל – 'שמואל מטיילים אתך, זוכרים אותך'.
תודה, הרעיה תמי.
אהבתיLiked by 1 person
רוצה להוסיף גם תודה ממני.
לשמוע סיפורים על אבא, סיפורים חדשים מאנשים שאת חלקם לא ממש הכרתי. לחלוק את כאב האבדן ותחושת הקרבה. להרגיש את המקומות המיוחדים בהם אבא נגע בכל כך הרבה אנשים לאורך השנים. בכל אלו אני מוצאת מעט נחמה ודרכם אני מצליחה להשלים עוד חלקים בפאזל, שכנראה תמיד יהיה חסר.
אהבתיLiked by 1 person